מנורת המאור
שנים עשר. מי שהפסיד ממונו, או מי שהוא אסור או חבוש, ושאר כל הייסורין, כולן מכפרים את העונות וממעטין מן החטא. כדכתי' (שמואל ב ז, יד) אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם, וכתיב (ירמיהו א, ט) וישלח ה' את ידו ויגע על פי [וגו', וכתי'] ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר.
קב הישר
וְהִנֵּה אִיתָא בַּשַּׁ"ךְ פָּרָשַׁת כִּי תֵצֵא: כִּי תִהְיֶינָה לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְכוּ'. יֵשׁ לְפָרֵשׁ פָּרָשָׁה זוֹ עַל אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם וְעַל לִילִית הָרְשָׁעָה, הֵן שְׁתֵּי נָשִׁים. וּלְפִי שֶׁאֶחָד מִנִּי אֶלֶף נִצּוֹל מֵחֵטְא זֶה שֶׁל הוֹצָאַת שְׁפִיכוּת זֶרַע לְבַטָּלָה, בָּאָה הַתּוֹרָה לְהַזְהִיר, שֶׁלְּפָחוֹת טִפָּה רִאשׁוֹנָה יִשְׁמֹר אוֹתָהּ. וְזֶהוּ: וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנוּאָה — כְּדֵי שֶׁבְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו, שֶׁהוּא יוֹם הַמִּיתָה, יִהְיֶה נִזְכַּר עַל אוֹתָן שֵׁדִין וְרוּחִין וְלִילִין שֶׁבָּאִין מֵאוֹתָן טִפּוֹת שְׁפִיכוּת זֶרַע לְבַטָּלָה, וּקְרָאָם הַזֹּהַר שֶׁהֵן הֵן נֶגַע בְּנֵי אָדָם, וּבְעֵת קְבוּרָתוֹ רוֹצִים לְהִתְחַבֵּר עִמּוֹ, וְאֵינָן יְכוֹלִין לְפִי שֶׁמִּתְגַּבֵּר עֲלֵיהוֹן בֶּן הַבְּכוֹר. וְזֶהוּ סוֹד הַכָּתוּב: פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינַי עַל לֹא שָׁמְרוּ תּוֹרָתֶךָ — וְלֹא אָמַר 'שָׁמַרְתִּי' אֶלָּא לֹא 'שָׁמְרוּ' תּוֹרָתֶךָ. פֵּרוּשׁ: הָעֵינַיִם יִדְמְעוּ דִּמְעָה, מִפְּנֵי שֶׁפָּגְמוּ בָּרְאִיָּה. הָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵּב חוֹמֵד וְכָל מַעֲשֶׂיךָ — הַכֹּל הִיא בִּגְרַם רְאִיַּת הָעַיִן, שֶׁמֵּבִיא הָאָדָם לִידֵי קֶרִי. וְהַדְּמָעוֹת הֵן תִּקּוּן קֶרִי, כִּי הַזֶּרַע בָּא מִמֹּחַ, וְגַם הַדְּמָעוֹת בָּאִין מִן הַמֹּחַ. לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל דַּוְקָא בִּדְמָעוֹת, וְכֵן כְּשֶׁהוּא מִתְאַבֵּל עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְעַל אָדָם כָּשֵׁר שֶׁמֵּת.